נדיר וחשוב ביותר: מכתבו המכונן של הראי"ה קוק ביחסו לציונות.

אגרתו המקורית של הראי"ה קוק, אל הרב משה ...

נדיר וחשוב ביותר: מכתבו המכונן של הראי"ה קוק ביחסו לציונות.

אגרתו המקורית של הראי"ה קוק, אל הרב משה אביגדור עמיאל, בעניין היחס הראוי לציונות החילונית ומה תפקידה בתהליך הכללי של גאולת ישראל. ירושלים, י"ד שבט תרצ"ד [1934]. לפנינו הדף השני עם החתימה והחותמת.

מצמרר לקרוא את האיגרת, בה חוזה הרב קוק בדברי נבואה ממש, את המתרחש בימינו "שלושה דורות לפני ביאת המשיח": "ורוחנו לא יפול מכל החוצפה דעיקבתא דמשיחא, אשר הכל חזו לנו קדושי ד' מראש, ולמעט בכל האפשרות כל מין פירוד והתפלגות בתוך הכלל. ויהיו כל מאמצינו מכוונים להרבות שלו' ואחדות בין כל הסיעות".

האגרת המכוננת שלפנינו נדפסה לראשונה בעיתון 'הצופה' ולאחר מכן בחלקה או בשלמותה בספרים: נפש הראי"ה - לשלשה באלול (ירושלים, תשס"ג); אורות התחיה המבואר (בית אל, תשע"ח);  שיחות הרב צבי יהודה - אורות ישראל ותחייתו (ירושלים, תשע"ג) ועוד. להלן נוסח האגרת בשלמותה:

ב"ה י"ד שבט תרצ"ד, לכבוד ידי"נ הרב הגאון הגדול פאה"ד מו"ה רמ"א עמיאל שליט"א הגאבד"ק אנטווערפען יצ"ו, שלו' וברכה באה"ר. בשמחת לב קראתי את הרצאתו היקרה, אמנם גם אני חזיתי כזאת עוד מלפני הוצר המזרחי, והבלטתי במאמרי בהפלס, ובכמה מאמרים נדפסים ובלתי נדפסים, שכ"ז שלא יוסר הפגם שהתבלט ממאמרו של המיסד הציוני "שהציונות דבר אין לה עם הדת", שאמנם חשב הוא בתומו שבזה יסיר את פחדה של הריפורם מהציונות, אי אפשר שתכה שרשים נאמנים באומה. וגם כעת אין להמזרחי מנוס רק בהתאמצותו לבטל את הפתגם הזה, שהוא נוקב עד תהום חיינו הרוחניים והמעשיים, שהם ראויים להיות הכח המבסס את מעמדה של האומה בארץ בהיותם אגודים בקדושת דבר ד' מנחיל הארץ לעמו לעדי עד. אמנם זאת צריכה להיות ההתכוננות של המזרחי התמידית, אבל בכל זאת אסור לנו למעט את הצביון של תנועת התחיה הלאומית שלנו בכללותה, וריכוזה של האומה באה"ק ההולך ומתגדל בחסדי השי"ת למרות כל ההפרעות הפנימיות והחיצוניות, הגשמיות והרוחניות, אסור לנו לדעתי, אפילו לחלק בין הנושאים של קדושת התורה וקדושת הארץ, בין קדושת האומה וקדושת שתיהן, וכשם שאין האומה אומה אלא בתורותיה כדברי רבינו ס"ג ז"ל כן אין התורה תורה כ"א באומתה, והמשכה הבטוח הוא רק בארצה, וישראל גוי אחד הוא דוקא בארץ כד' הזוהר. וכביכול קוב"ה לא איתקרי גדול ומהולל כ"א דוקא בעיר אלוקינו [בזמנא דכנס"י אשתכחת עימיה]. ואם אנחנו סובלים מהיעוד של שמנת, עבית, כשית, כפי הפי' השני דספרי שם שהם שלשה דורות שלפני ביאת המשיח (ראה הערה 1), ואם כי עדיין רחוק הדבר של שמנת כו', אבל בעוה"ר היעוד של ויטוש בעוה"ר

הרי הוא מובלט בחלקים מרובים, אבל הלא הוא מכבשי דרחמנא שסדר הגאולה צריך להיות ככה. ואנחנו צריכים להתחזק לעמוד על משמרת הקודש, לחזק את ידי הנאמנים להשי"ת ותוה"ק מהאי גיסא ולחזק ידי הבונים בכל אופן מאידך גיסא. כי עצת ד' היא בלא ספק וראוי לנו שאנחנו נהיה היותר תקיפים בשלילת הגלות וההקבעה של כל מבט האומה לא"י, ורוחנו לא יפול מכל החוצפה דעיקבתא דמשיחא, אשר הכל חזו לנו קדושי ד' מראש, ולמעט בכל האפשרות כל מין פירוד והתפלגות בתוך הכלל. ויהיו כל מאמצינו מכוונים להרבות שלו' ואחדות בין כל הסיעות ולכוין את דעתינו כלפי המגמה היותר נשגבה של דבר ד' על ישראל, שסוף כל סוף מכל הסיבוכים והמחשכים אור גדול יאיר ונצדק קודש, והנני בזה חותם בעתרת ברכה לכ"ג וכא"ל, כנה"ר ונפש ידי"ע דוש"ת באה"ר מהר הקודש מירושלים. (מקום חותם הראי"ה).

מפרט: [1] בלאנק רשמי. 27 ס"מ.

מצב; טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק. כתמי זמן בהירים. 

--------------------------------

הערה 1,

ז"ל הספרי אליו מתכוון הרב (דברים ס' שיח):

"וכן אתה מוצא לפני ימות המשיח, שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ושלוה, מה נאמר בהן "וישמן ישורון ויבעט". משל לאדם אחד שהיה לו עגל והיה משפשפו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהיו חורשים בו, כשהגדיל העגל נתן בעליו עולו עליו וקירטע ושבר את העול".