גד אולמן .אמן רב תחומי אמן חשוב מאוד באומנות הישראלית .
שפתיים

שפתיים

הדפס על אלומניום מידות: 45 x 45 ס"מ

מידות עם מסגרת: 65 x 65 ס"מ. מגוון החומרים ביצירותיו

נחושת היא המתכת האהובה על האמן. כבר בתקופת הלימודים בבצלאל הוא עסק ביצירת תצריב צילומי על נחושת. מאוחר יותר הוא שילב תצריבי ענק בציפוי קירות כמו: בית אסיה, מלון המלך שלמה ואחרים. בחומר זה הוא גם יצר שבשבות רוח ופסלים בתנועה. הנחושת הייתה החומר האופייני לפסלי הראשים אותם חזר ועשה לאורך שנים[1].

בשנים שבין 1970 ל-2000 יצר גד אולמן עבודות רבות במרחב הציבורי. אלה היו קירות גדולים מאד שבהם היו ציורים, הדפסים, תבליטים וחומרים שונים על אמייל, קירות ואריחים. בעבודות אלה השתמש הרבה בצילומים מקוריים. את הצילום היה מעבד להדפס והדפיס על הקירות במרחבים הציבוריים - בנקים, מלונות, ומבני עסקים. אולמן אוהב את הצילום והיה לוקח את מצלמתו איתו לכל מקום. בצילומים היה משתמש כחומר ראשוני ומתאים אותם לסוגי עבודות שונים בהמשך, כולל גם לעיצובים גרפיים ויצירות בציור.

אולמן מרבה ליצור מטקות מפוסלות מכל מיני סוגי חומרים, עבודות אלה מהוות לעיתים סיפורי אגדות או איורים בספרים שונים כמו "הכריש והדג" שכתב גלעד שליט. אין ספק שעיסוקו רב השנים במשחק זה, משפיע על יצירתו. הוא מבלה כמעט כל בוקר בחוף הים ובמשחק המטקות. על סמך הסקיצות והתצלומים שעשה בשהותו בחוף הים יצר גם סדרת עבודות במגוון של חומרים כמו צבע שמן, אקריליק, עץ ואחרים, שהאמן קורא להן "שפת הים"[1].

עבודות היודאיקה שלו נסמכות על זיכרונות של תשמישי הקדושה מכסף שמילאו את ביתם של סבו וסבתו. במהלך השנים אייר וייצר טיפוגרפיה לשלוש הגדות לפסח, בשנים 1964, 1972, 1985. עם זאת, טיפל בווריאציות שונות ובחומרים שונים, בחלת השבת ובטקס הקידוש של יום שישי[1].

בבצלאל למד את מלאכת הפרסקו, אצל פרופסור אריה מרגושילסקי. הטיח מהווה מרכיב חשוב בציורים שלו, לעיתים גם בחיבור עם חומרים אחרים כמו זכוכית, נחושת או פסיפס.

בתחילת דרכו נודע גד אולמן בעיקר בזכות רישומיו שהיו, עד מלחמת ששת הימים, רק בצבעי שחור ולבן. במשך השנים הרחיב את טווח יצירתו ועבר לציור בצבעים. בתקופות מלחמה ועתות משבר, הוא שב וחוזר לרישום ללא צבע. בשנת 1978 במסגרת סדנאות אמנות, יצר מיצגים בראש הר משה. לאחר שסיים קורס ביצירת מיצגים, החל מציגם בכל תערוכת יחיד אותה ערך. חלק מהמיצגים מלווים במטקות, אחרים מכילים דמויות מעונות ועטופות כמחווה למשפחתו שנספתה בשואה.

בשנות העשרה של המאה ה-21 חזר אולמן לרישום ספונטני ואינטואיטיבי בפחם על גבי נייר חום או קרטונים גדולים שנפלטו מהעולם המסחרי - אריזות גדולות מאד של מוצרי חשמל. האריזות מעידות על "תרבות הקרטונים", כפי שמכנה זאת אולמן. במשפחתו לא היו זורקים, אלא עושים שימוש חוזר בחפצים וחומרים. כך גם בעבודות אלה אולמן עושה שימוש חוזר בקרטון. אריזות אלו עמדו בפני עצמן בתערוכת הרישומים בנושא "קשרים" שצוירו עליהן. רישומיו של אולמן בתקופה מאוחרת זו מעידים על וירטואוזיות של עבודת היד, העפרון, המחק והפחם

בשנות חייו המאוחרות עבר אולמן מתחום העיצוב והפיסול במרחב הציבורי לאמנות אישית החושפת את עולמו הפנימי של האמן ומביעה רגש עז.